נורדיניו – משלושה יוצא אחד

נורדיניו – משלושה יוצא אחד

את נורדיניו לא הכרנו טרם הגעתנו לתל אביב, אף שבדיעבד הבנו ששמו הולך לפניו.
כשחלפנו על פניו במהלך השיטוט הרומנטי שלנו בנחלת בנימין לא יכולתי שלא להתרשם מהויטרינה המהממת.
היא הזכירה לי את המקומות שאני כל כך אוהבת ומתגעגעת אליהם באירופה.

הגרגרנית הפנימית שלי הרימה את ראשה הרעב תמידית ובזה זה נגמר.

לא היה מנוס מלקחת כמה מתוקים שאיתם נסיים את הלילה.


כשהסתיימה החופשה וחזרנו הביתה הסתבר לנו שנורדיניו הפך לשם דבר בתקופת הקורונה,
אלא שאנחנו הגענו אליו טאבולה רסה.
למעשה לא רק שלא הכרנו את נורדיניו, אלא שקלטנו את שמו רק כאשר נכנסנו עם השקית ובה השלל אל המלון.
עיניה של פקידת הקבלה נדלקו והיא התחילה להגג בהתרגשות מה שהגביר אצלנו את הציפיה.

אבל בואו נחזור להתחלה.



חמישי בערב, השולחנות שלפני בית הקפה הזעיר מלאים סועדים שניכר כי הם מאושרים מהמזל שנפל בחלקם והם ניצחו במשחק הכסאות התל אביבי.


מבושמת מקאווה ואווירה של חופשה קינוח שנקרא "אי צף" לוכד את עיני בויטרינה.
בשבילו נכנסתי והו כמה שאני שמחה על ההחלטה הזו.

לי, בהיותי ריאלית ומהיכרות רבת שנים עם העיניים הגדולות שלי כשזה מגיע לאוכל, ברור היה שנצטרך לפחות עוד קינוח בצד.
או שניים.
אז מה רבה היתה שמחתי כשגיליתי שיש גם קינוחים נטולי גלוטן, על בסיס קמח שקדים ואותם בחרתי.

ה״טארט טנסי״ נראה יפה ואלגנטי במיוחד ואת הריינבואו הצבעוני שכשאמרו לי שמזכיר מרציפן מיד ביקשתי שיארזו.

מצאה חן בעיני האריזה של כל קינוח בנפרד עם הרבה תשומת לב, ומגיע שאפו על השימוש בכלי במבוק שהם יותר אקולוגיים
(אם כי אני חייבת להודות שפחות כיף לאכול איתם קינוחים, אבל מה לא עושים כדי לשמור על הכדור)



נורדיניו – המאנץ' התל אביבי הראשון שלנו אחרי הקורונה


בשעה 2 בלילה חזרנו מהמסיבה והתיישבנו להתפנק.
קצת הצטערתי שאין לי אנרגיות לעשות לקינוחים היפים צילומים ממש מושקעים
שהולמים את החשק שעוררו בנו.

בדיעבד הבנתי שאולי זה לטובה, כי המראה החיצוני הרבה פעמים מטעה…


בכל מקרה את הטעימות התחלנו מהריינבואו


מה שאמור להיות חיתוכיות מרציפן עם ציפוי שוקולד, הזכיר את הטעם שציפינו לו אבל היה מעט יבש עם קצת אפטר טייסט של צבעי מאכל.
לא לגמרי אכזב אבל מצד שני, לא עפנו.
לא נורא, זה ממילא רק ביס קטן.
בלי לחשוב פעמיים עברנו לממתק הבא -שבו תליתי תקוות גדולות



"טארט טנסי".


בביס הראשון הרגשתי בעיקר את המרקם הדחוס של העוגה, לא ידעתי אם אני אוהבת את זה או לא והטעם היה לא ברור.
את הביס השני לקחתי עם חתיכה מהגלייז, מה שהפך את הטעם ליותר לא ברור אבל כבר התחלתי להבין שאני פחות מתחברת.
זה אמור היה להיות שילוב טעמים מוצלח של וויסקי עם דבש והדרים אבל וואלה, לא עבד כמצופה.
בצר לי ניסיתי לנשנש את קליפות התפוז המסוכרות שעיטרו את העוגה והן הצליחו להעביר את הטעם המבאס.
השארנו יותר מחצי עוגה במקרר של החדר. זה כמעט ולא קורה לנו.



אבל יש גם האפי אנדינג למאנץ' הזה – והוא האי הצף שממנו הכל התחיל




האי הצף של נורדניו הוא בעצם קובית מרנג רך כמו ענן שצפה לה בתוך שלולית של קרם אנגלייז.
בצד ארזו לנו גם רוטב טופי מושלם שעל תענוג כמוהו נטבע הביטוי "ללקק את האצבעות".

וזו אני חייבת להודות, היתה מנה מושלמת.



אז משלושה קינוחים שניסינו יצא אחד שנהנינו ממנו, אבל במקסימום.


לעומת שני הקינוחים הקודמים כאן כבר התענגנו על כל ביס.
המרקם המושלם, המתיקות העדינה, השילוב הנפלא עם הקרם אינגלייז שעשוי מדויק.
הייתי יכולה לשתות קערת מרק שלמה רק ממנו.
והטופי, אוי הטופי….
האמת היא שאפילו לא טרחנו לזלף מעל, פשוט טבלנו בתוכו כל ביס וביס וזה היה מספק ברמות אחרות.

אין מה לאמר, הקינוח הזה היה לגמרי שווה.
זו אגב, אחת הסיבות שבוודאי ובוודאי עוד נשוב אל נורדיניו, במיוחד בהתחשב בעובדה שיש להם עוד המון דברים שנראים מעולים ולא טעמנו.



רוצים להמליץ מה כדאי לנו לנסות בפעם הבאה שאנחנו יוצאים לסקסקיישן תל אביבי?

אתם מוזמנים לכתוב לנו בטוויטר (ואם אתם עדיין לא עוקבים זה הזמןלתקן את המצב)
נשמח לאמץ לפחות חלק מההמלצות שלכם.

הביקורת עזרה לכם? או אולי אתם לא מסכימים איתה?
אתם מוזמנים לכתוב לנו בתגובות, נשמח לקרוא מה דעתכם.



לא הספיק לכם? עוד ביקורות מאנץ' שלנו תוכלו לקרוא כאן

שיתוף הפוסט

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *